עוד לא נתקלתי באדם שחושב שכתיבת זיכרונות זו משימה קלה. או קצרה. עם זאת היא לא חייבת להיות משימה ארוכה, מורכבת, קשה ומעייפת. אם בא לכם לכתוב את הזיכרונות שלכם, השתכנעתם שמדובר במשהו חשוב, או

את נושא החרטות, עליו כתבתי קצת בפוסט “על מה אנשים מתחרטים?”, אני מעלה בדרך כלל לקראת סוף השיחות עם הגברים והנשים שאני כותבת איתם את זיכרונותיהם, ולאחר שהכרתי אותם לעומק. בספר הזיכרונות אכתוב על כך

אחת השאלות שאני תמיד מציגה לאנשים שאני כותבת איתם את זיכרונותיהם (ולרוב שואלת בניסוחים שונים כדי שבטוח אקבל תשובה) היא: על מה אתם מתחרטים? מדובר בשאלה חשובה מאוד לתהליך התיעוד האישי, ובכלל כדאי שכל אחד

בפוסט קודם כתבתי על מסגרת הראיונות עם ההורים וההכנה שיש לבצע לפניהם. כעת אספק המלצות וכללים לגבי תוכן השיחות עצמן וכתיבת החומרים. צריכים עזרה בכתיבת זיכרונות של מישהו אחר? המשיכו לקרוא: כללים מרכזיים לראיון ההורים

הנה קטעים מראיונות שערכתי לקראת כתיבה והוצאה לאור של ספר זיכרונות משפחתי. אלו הם קטעי דוגמה לספר זיכרונות שבהחלט יכולים לעזור לכם לכתוב את שלכם. שימו לב לסגנון הכתיבה הפשוט, לנושאים היום-יומיים, לאנקדוטות הצבעוניות, לשמירה

אני תמיד שמחה ומתרגשת כשמישהו שואל אותי איך לראיין את אבא או אמא שלו (או סבא/סבתא) על חייהם. מדהים אותי שאנשים עדיין לא מבינים את זה, אבל תשומת הלב הזו היא המתנה הכי גדולה שניתן

סבא וסבתא שלכם משני הצדדים וההורים שלכם הם הכוכבים של הפרק הראשון בספר הזיכרונות והתיעוד המשפחתי שלכם. הפרק צריך לכלול מידע וסיפורים על שנותיהם הראשונות, כיצד גידלו אותם, האופי שלהם, העיסוקים שלהם, חיי היום יום

איך כותבים ספר זיכרונות? ישנם מספר כללי כתיבה מרכזיים ולא מסובכים שמקלים על הכותב ומשפרים מאוד את הטקסט עבור הקוראים. בפוסטים הבאים ארחיב עליהם, אולם בהתחלה אני מעדיפה להציג אותם באמצעות קטעי דוגמה לספר זיכרונות וראיונות

יש המון סיבות מצוינות לשבת ולכתוב את הזיכרונות שלכם, לעצמכם ולדור הבא. יש להניח שאם הגעתם לפוסט הזה, הנושא מעניין אתכם ואולי אפילו כבר התחלתם אבל אתם צריכים חיזוקים? אולי אתם לא בטוחים שזה יועיל