החשיבות הגדולה של כתיבת זיכרונות היא ההזדמנות של הכותב לספר את הסיפור שלו בדיוק כפי שחווה אותו. גם למרואיינים שהתגברו על הקשיים האפשריים בדרך לכתיבת הזיכרונות, צצו במהלך התיעוד הסתיגויות. “אתה כעת במרכז הבמה”, נהגתי לפעמים להזכיר. “העבודה שלך היא לכתוב את האמת שלך – לא של מישהו אחר. כתיבת האמת שלהם – זו העבודה שלהם!” – גם את זה אמרתי. למרות שאני מאמינה בכך נותרו לא פעם סיפורים וחוויות משמעותיים בשיחה המוקלטת ובדפי התמלול בלבד. הם לא הגיעו לדפי הזיכרונות שפורסמו בהמשך למרות שהיו מרגשים וחשובים. במקרים כאלו, החלטנו, המספר ואני, שהנזק העלול להיגרם עולה על הטעם בכתיבת כל האמת.
כתיבת כול האמת בספר הזיכרונות
זיכרונותיו של אדם הם תוצאה של ההשקפה והחוויה האישית שלו מאירועים ואנשים. כל עוד הם מועלים על הכתב בצורה אותנטית וספונטנית הם האמת של אותו אדם וזכותו להחזיק בה. בנוגע לזכות לשתף אותה אפשר, לדעתי, להתווכח.
מהניסיון שלי אדם כותב את זיכרונותיו כדי לחגוג את חייו עם הקרובים לו, לסייע להם ולתת השראה ולחזק את המשפחה והקשרים בה. לעתים כתיבת כל האמת (למשל פרטים קטנים ומכוערים בנוגע לאדם או אירוע) עלולה לפגוע באופן מהותי במטרות הכותב. חשיפת תחושות שליליות, ביקורת חריפה ואירועים מעוררי מחלוקת יכולים להציף בקרב הקוראים תחושות של כעס ועלבון, כלפי הכותב או כלפי האדם הקשור לחוויות השליליות שנחשפו. הסיכון שזה אכן יקרה לא אומר שבאופן אוטומטי יש לוותר על כתיבת כל האנקדוטות והזיכרונות הקשים והשליליים. לעתים כדאי לשקול לעדן אותם (מילה כתובה חזקה יותר ממילים שבעל פה. היא גם נשארת זמן רב יותר) או לוותר עליהם.
לפני שאתם מפרסמים זיכרונות כאלו שאלו את עצמכם:
- האם המידע הזה קריטי להבנת הסיפור שלכם או ההיסטוריה המשפחתית?
- האם המידע הזה יועיל למישהו מלבדכם (אתם כבר יודעים אותו…)?
- האם רק באמצעות חשיפת המידע הזה בדרך זו תוכלו לחוש סיפוק?
אם השבתם “כן” על שלוש השאלות כנראה שאתם נחושים לשתף בכל האמת ומאמינים שזה יתרום לכם ולאחרים. לכו על זה! אם לחלק מהשאלות עניתם “לא” נסו למצוא את דרך הביניים. לספר על האירועים הללו בעל פה, לספר לחלק מהקרובים בלבד, לכתוב אותם באופן מקוצר וכדומה.
אל תכתבו כדי לסגור חשבונות
לסיכום, אדם חייב לכתוב את זיכרונותיו באופן רגיש והוגן ובדרך כנה שתשקף את האמת שלו: הדמויות שפגש, העובדות שהכיר והאירועים שחווה, כולל ההשפעה שלהם עליו והפירוש האישי שלו לגביהם. תיעוד זיכרונות בדרך שכזו תחבר בין הקרובים, תקרב את הקוראים לכותב ותתן לו תחושה טובה.
מאוד לא מומלץ לתעד זיכרונות כשהמוטיבציה מאחורי הכתיבה היא נקמה. קריאה של סיפורים כאלו תעורר תחושות קשות שלא יעודדו רבים להמשיך ולקרוא. בנוסף, מחלוקות משפחתיות ואירועים לא נעימים רק יצופו ויחריפו וכל בני המשפחה, כולל הכותב, יצאו נפסדים.
האם אתם מזהים ומכירים במוטיבציה שלכם לכתוב את זיכרונותייכם? אני מקווה שהיא לא נובעת מנקמה או רצון “לסגור חשבונות”. אתם מוזמנים לבקר בפוסט שעוסק בסיבות השונות לכתיבת זיכרונות ולמצוא את שלכם. מוזמנים לשתף למטה בתגובות.