תיעוד זיכרונות – איך לראיין את אבא או אמא על חייהם? חלק ב

בפוסט קודם כתבתי על מסגרת הראיונות עם ההורים וההכנה שיש לבצע לפניהם. כעת אספק המלצות וכללים לגבי תוכן השיחות עצמן וכתיבת החומרים. צריכים עזרה בכתיבת זיכרונות של מישהו אחר? המשיכו לקרוא:

כללים מרכזיים לראיון ההורים על חייהם – חלק ב

1. השתדלו לראיין לפי רצף כרונולוגי, כלומר על פי סדר התרחשות הדברים. למשל: השורשים של ההורה כולל הוריו, סבו וסבתו וכל מה שהוא יודע על המסורת וההיסטוריה המשפחתית. אח”כ יש להמשיך עם ילדותו, תקופת הנעורים, השרות הצבא, לימודים אם היו, חתונה, פיתוח קריירה, הורות, יחסיו עם הילדים וכולי. רק כך נוודא שאיננו שוכחים קטעים חשובים ונשמור בקלות על המסגרת הרצויה.
2. תמיד חפשו את האנקדוטות, כלומר הסיפורים והדוגמאות הצבעוניות שממחישים את האירוע או האישיות המדוברים (ראו דוגמאות לאנקדוטות פה). כדאי להיות ספציפיים ולבקש פרטים רבים כי זה מה שהופך את הסיפור למעניין, ברור ואותנטי. אל תסתפקו ב”המשפחה של אמא היתה ענייה” אלא הוסיפו ושאלו: “במה זה התבטא ביום-יום?”.
3. נסו לשאול ולכתוב במדויק שמות של מקומות ואנשים, גם בשפה המקורית. דיוק כזה חשוב מאוד ויעזור בעתיד אם תרצו לערוך מחקר שורשים מעמיק יותר.
4. שאלו שאלות מסוגים שונים: על אנשים, על אירועים, על עמדות, על תחושות.
5. שימו לב לשפת ההורה ונסו לשמור על סגנון הדיבור של ההורה. אם נתקלתם בביטוי מיוחד שאופייני לו (מוזר, משובש, מיושן, בשפה אחרת) – רשמו אותו על מנת לעשות בו שימוש בטקסט הסופי. כך הוא יהפוך ליותר אותנטי, מוחשי ומרגש.
6. אם אתם נתקלים בתיאור שעשוי לפגוע באדם אחר – יש להזהיר על כך ולהציע לנסח זאת בצורה עדינה יותר.
7. לקראת סוף התהליך והפגישה האחרונה כדאי לעבור על האירועים הדרמטיים שהתרחשו בתקופה ובמקום בו חיו ההורים ולבדוק האם דיברו עליהם. אם לא – בדקו כיצד הושפעו מהאירועים הללו או האם היתה להם נגיעה אליהם.

לא לשכוח:

1. לא לשכוח את החיים לפני העלייה ארצה, אם היו. כשמדובר בבני שמונים ומעלה, במקרים רבים, מדובר באנשים שגדלו הרחק מכאן. חשוב לשאול על אורח החיים בחו”ל. מומלץ לשים דגש על חיי הקהילה היהודית שם, היחסים עם הגויים ועל הקשר לארץ (פעילות ציונית, תנועות נוער, מפלגות וכדומה – ראו דוגמא פה).
2. לא לשכוח לשאול על התקופות השמחות! ועל ההישגים האישיים וההצלחות.

אני רוצה להזכיר שהתוצר הסופי לא חייב להיות ספר עב כרס ואפילו לא ספר! חוברת או כל אסופת זיכרונות כתובה עדיפה בהרבה על סיפורים שבעל פה שנשכחים. אל תחכו כדי שלא תתחרטו.